סוף הקיץ
שָׁמַיִם הִשְׁתַּתְּקוּ כִּי
לֹא יָדְעוּ מָה לְהַגִּיד
הָאֲדָמָה רָבְצָה כִּי לֹא יָדְעָה
לָקוּם קָשֶׁה הָיָה
לְהִתְרוֹמֵם גַּם הָאֲוִיר
הָיָה כָּבֵד, הַנְּחַלִים
יַבְשׁוּ כִּי לֹא יָדְעוּ
לִזְרֹם עִם זֶה
הַיָּם כֻּסָה אָצוֹת מִבְּעוֹד
מוֹעֵד שָׂדוֹת מַלְּאוּ קוֹצִים
וַחֲרוּלִים שֶׁלֹּא יָדְעוּ
לִצְמֹחַ עוֹד הָיְעָרִים
רָחֲשׁוּ עֵצִים
שֶׁלֹּא יָדְעוּ אֵיךְ לְהִשְׁקִיט
אֶת צֵל סוֹדם פִּרְחֵי
יַסְמִין נָפְלוּ כִּנְעָרִים
רַכֵּי מַבָּע וְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה
חַיִּים שֶׁלֹּא יָדְעוּ
אֵיךְ לְפַחַד וְסוֹף הַקַּיִץ בָּא
כִּי לֹא יָדַע אֵיךְ לְהַתְחִיל
ירח דבש
יָרֵחַ פַּרְוָתִי כִּסָּה אֶת לוֹנְדוֹן
שֶׁסַּמְרָה מִקֹּר אָיֹם, זוֹכֵר?
יָשַׁבְנוּ עַל סַפְסָל סָמוּךְ לְקוֹבֶנְט גָּארְדֶן
וְהִבַּטְנוּ בִּתְמוּנוֹת הַחֲתֻנָּה
בָּהֶן נִרְאָה אָבִי רוֹכֵן עַל הַכְּתֻבָּה, בּוֹדֵק
כַּמָּה בִּתּוֹ (אֲנִי) שָׁוָה, (אַלְפֵי זוּזִים!)
אָחִי וְאַחְיוֹתַי רוֹקְדִים
סְבִיבִי וּמִישֶׁהוּ מֵרִים אוֹתְךָ גָּבוֹהַּ
לַאֲוִיר, אוֹרוֹת אוּלָם בְּשֶׁקֶל וְתִשְׁעִים
זוֹרְחִים עָלֶיךָ אֲהוּבִי, הָאֹשֶׁר הִשְׁתַּכֵּר
אִמִּי עוֹנֶדֶת לִי מַחֲרֹזֶת שֶׁל פְּנִינִים
אֶחָד מֵהַדּוֹדִים שֶׁלִּי נוֹגֵס בְּשׁוֹק
שֶׁל עוֹף כְּשֶׁחֲבֵרֵינוּ הַיָּפִים (הָעֲנִיִּים)
שָׁרִים לָנוּ שִׁיר אַהֲבָה שֶׁאַט לְאַט
כְּמוֹ הַמְּצִיאוּת נִקְרָשׁ עִם הַשָּׁנִים
שִׁכְבָה דְּקִּיקָה שֶׁל קֶרַח
עַל נְהַר הַתֶּמְזָה כְּמוֹ נִבְּאָה אֶת
הֶעָתִיד לָבוֹא, אָכַלְנוּ גְּלִידַת תּוּת
אַנְגְּלִי כִּי קֹר אַף פַּעַם לֹא הִפְחִיד אוֹתִי
תָּמִיד יָדַעְתִּי; לֵב אִשָּׁה הוּא הִתְעָלוּת
שֶׁל חֹם